[א] בענין הילוך של שבת כבר למדונו חז"ל אם תשיב משבת רגליך שלא יהא הילוכך של חול כהילוכך בשבת. וכבר ביארתי מש"ה ונדעה נרדפה לדעת את ה' כי יאמר צריך ידיעה לרדוף וחזר ואמר לדעת את ה' דהיינו כי אמר הכתוב צריך לך שתי ידיעות הראשונה לפי שחז"ל אמרו פסיעה גסה נוטלת אחד מששים ממראה עיניו של אדם ולכן אמרו אסור לאדם לפסוע פסיעה גסה. ואמנם מצוה למרהט לב"ה ולב"ה ולכן נאמר ונדעה נרדפה לפי כי לא עם הארץ חסיד ועוד צריך ידיעה אחרת כמ"ש החכם כד הוינא חזי רבנן דרהטי לפרקא בשבתא אמינא קא מחללי רבנן שבתא עד דתני לי ההוא שבא מצוה למרהט ואפילו בשבת ולכן נאמר לדעת את ה' הרי שתי ידיעות צריכא למימר אחת לחול ואחת לשבת נמי ובכן יהיה הערה אל האדם כי ימהר להתקרב לפני הקב"ה כדי שיוכל להכנס לעתיד בב"ה עליון שנאמר מי אלה כעב תעופנה ואם לא עשה לתקן מעשיו איך יוכל להכנס לב"ה הרוחני ולכן יאמר אין לרוץ בשבת אלא אם כן הוא לדבר מצוה ואין לך דבר מצוה כי אם לתקן מעשיו ולהיות מוכן להיות מן הנכנסים לב"ה רוחני שנאמר אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתיך. ומי שהוא קדוש יכנס להיכלך וכך אחז"ל שמרה נפשי כי חסיד אני איזהו חסיד המתחסד עם קונו. אבל לא עם הארץ חסיד כמאחר כי על עצמו אינו חס הרי זה עם הארץ. אמנם מכל מקום מעולם אין לאדם לפסוע פסיעה גסה אלא להלך במרוצה כי ענין זה גנאי לת"ח ולכן שנינו הוי רץ לדבר מצוה ובורח מן העבירה: ולכן אמרו מצוה למרהט לפרקא ואפילו בשבת: [ב] בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם מותר וכן מותר לראות דבר שמתענגים בו ומי יתן שומע לי להיו' מתענגים בדבר שהב"ה מתענג עמהם וכדאי' בזוהר פ' פנחס ישמח ישראל בעושיו כי השמחה של האיש הישראלי אינ' לשמוח אלא עם הב"ה כמשחז"ל אצל זה היו' עשה ה' נגילה ונשמחה בו בו בקב"ה בו בתורתו בו ביראתו. וכאשר ביארתי כמשחז"ל נשכימה לכרמים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי משנה וכו'. כי הנה אין כונת חז"ל להוציא המקרא מדי פשוטו שהרי קים לן כי לעולם הפשט לא יופשט. אמנם הם ז"ל מדריכים אותנו בדרך ישרה וכך הם אומרי' כי הנה הכרמים שנאמרו בפ' פרחה הגפן פתח הסמדר כל אלו הדברים המשמחים את הלב זה לזולתו. אכל לגבי האיש הישראל אלו בתי כנסיות וכו' הם המשמחים אלהים ואנשים והרוצ' להתענג בגוף ונפש ילך לשם ובדרך הילוכו יתענג בקפיצתו ומרוצתו ובכן יהיה מתקיים בו מש"ה וקויי ה' יחליפו כח יעלו במעלה האברים שלהם כנשרים ואם ירצה לרוץ להתענג ירוצו ולא יגעו ואם מתענג להלך בפסיעה בהרחבה לא במרוצה ילכו ולא יעפו לפי שבעבור העון נאמר וילכו בלא כח כביכול לעתיד יחליפו כח ומתקיים יגדל נא כח ה' וכן אמרו חז"ל כשישראל זכאים מוסיפין כח למעלה כביכול הלא זה דברי בפסוק אם צדקת מה תתן לו ר"ל כי על ידי הצדיק שם הויה שהוא עשר אותיו' מתפשט יותר ונעשה כ"ח אותיות עוד מתרבה האור ונעשה בסוד מ"ה: ונוסף עוד כי יהיה דוגמא ליום השבת אשר יש בו מ"ה יותר עליון והיינו מ"ה תתן לו מחדש. אמנם ורבו פשעך מה תעשה לו בחינת מ"ה הנמצא בו כביכול אינו מתגלה רק כמנין ל"ו לפי כי אות יו"ד אין מגיע שם פגם אמנם אותיו' ה"א וא"ו ה"א נשארו פשוטים הו"ה ואות יוד הרי ל"ו בגימטריא ולכן מה טוב לאדם להתענג בב"ה וב"ה אשר נמצא שם תורה והקב"ה לקיים מש"ה בני ציון הם המצויינים בהלכה בשערים המצוייני' וגילו במלכם: [ג] היה הולך והגיע לאמת המי' וכו' כך אמרו חז"ל וכן נגוזו ועבר לשני רחלו' גזוזה עוברת אינה גזוזה אינה עוברת. ובזוהר פרשת מקץ דף ר"א וז"ל רבי שמעין אמר בזמנא דנשמתא נפקת מהאי עלמא בכמה דינין אתדנת עד לא תיעול לאתרה לבתר כל אינון נשמתין אית לון למעבר בהך נהר דינור דנגיד ונפיק ולאסתחאה תמן ומאן איהו דיקום תמן ויעבר בלא דחילו כד"א מי יעלה בהר ה' וגו' ונשמתא דזכאה אעבר בלא דחילו ויקום במקום קדשו ומאן דאשתדל בצדקה בהאי עלמא ויתן מממוניה בצדקה כדין ועבר בההוא אתר ולא דחיל וכרוזא קרי לה לההיא נשמתא ועיניתיך לא אענך עוד מאן דזכה למעבר בדא לית ליה דינא יתיר כלל עכ"ל. הנה מבואר מדברי המאמר זה המשל שאמרו חז"ל של הרחלות והנהר היינו נהר דינור. ולכן יאמר הדין היה הולך כי הדוגמא לזה כי הולך האדם אל בית עולמו והגיע לאמת המים היינו נהר עליון נהר דינור הנז' יכול לדלג ולקפוץ עליה כפי מעשיו דאף על גב דאתמר כי הכל עוברין בנהר זה יש יכולת ביד האדם לדלג ולקפוץ עליה ולא יכנס לתוכה כדאיתא בזוהר פרשת פקודי אפילו אם היא רחבה שאינו יכול להניח רגלו ראשונה קודם שיעקר רגלו שניה ומוטב שידלג ממה שיקיפנה מפני שמרבה בהילוך ונאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ כי זה עיקר כמשחז"ל דרך ארץ קדם לתורה שנאמר לשמור את דרך זו דרך ארץ ואחר כך עץ החיים זו תורה ואסור לעבור